<h1>הרוקח סימן שי"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
נפל. המפלת חתיכה טמאה ז' (נקיים) בפ' המפלת כר' יהודה וקיימא לן כרבנן כל שאינו מצורת אדם טהורה. קשתה שנים ושלישי הפילה צריכה ז' נקיים דאין קושי לנפלים. הפילה בתוך מ' יום בלא דם טהורה. הפילה שליא טמאה י"ד שמא נקבה היתה ונימוח שאין שליא בלא וולד. ילדה וולד בלא שליא ולאחר כמה ימים הפילה שליא אמרי רבנן זו שליא של וולד ראשון, מעשה ותלו שליא בוולד אחד ועשרים יום. והני מילי וולד קיימא דבעי שליי' אבל נפל לא, אלא שליא ההוא איתמח והא שליא וולד אחרינא הוי ואיתמח, וטמאה י"ז ימים ואין לה טוהר. ילדה ובתוך ימי טוהר הפילה יש לה ימי טומאה ואין לה ימי טוהר. הפילה יום מ' אינו וולד, ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה ואין לה טוהר. המפלת וולד ואינה יודעת מה הפילה תשב לזכר ולנקבה, טמאה י"ד ואין לה טוהר כי אם ששה ועשרים יום ואם תראה דם אחרי כן טמאה, ואם אין ידוע אם וולד היה אם רוח היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה ואין לה דם טוהר כלל. וולד ראשון נקבה ושני זכר נפקי ימי טומאה וימי טהרה דשני ועדיין דנקבה לא חלו מכי נפקו ימי טוהר דזכר כל דחזיא טמאה, דתניא שלשים ושלשת ימים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל יום מה יום כולו רצוף אף ל"ג ימים רצופין. שפעה דם מתוך ז' לאחר ז' מתוך י"ד לאחר י"ד מתוך ל"ג לאחר ל"ג לזכר או מתוך ס"ו לאחר ס"ו לנקבה ולא אפסיק בין דם טמא לדם טהור אסורה עד שתפסיק ז' נקיים שנשים שלנו ספק זבות הן ויולדות בזוב וצריכין ז' נקיים. בפרק המפלת (דף כ"ח) טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. טומטום ונקבה. תשב לנקבה בלבד. יצא מחותך או דרך מרגלותיו יצא רובו הוי כילוד. יצא כדרכו משיצא פדחתו הוי כילוד. ואם נשמע קול הנער ועודו בבטן ולאחר ימים הולידה יש למנות משעה שהקול נשמע כי ראשו הוציא וחזר כדמשמע בנדה בפרק יוצא דופן (מ"ב ע"ב). בשלהי המפלת רבי מאיר אומר מפני מה אמרה תורה נדה שבעה מתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טבילתה כיום כניסה לחופה, וכן בתנא דבי אליהו. בפ' א' דנדה (דף ח') ובשילהי פ' האשה תנא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין, וסימן אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך, הנה כי כן יבורך וגו'.
